פסק-דין בתיק ת"א 22714-08

התובע 1 נפצע כשהיה כבן 13 ונגרמו לו חתכים בגידים ובעצב של אחת מאצבעותיו. באותו לילה הגיע עם הוריו (תובעים 2-3) לקבלת טיפול רפואי בבית-חולים הדסה. עניינה של תביעה זו בטענת התובעים כי הנתבעים - בית-החולים ומנהל מחלקת כירוגיית כף-היד - העניקו לו טיפול רפואי רשלני דבר שהביא לפגיעה בתפקוד האצבע וגרם לו נכות לא מבוטלת. 

לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות שוכנעתי כי התובעים הוכיחו שהנתבעים העניקו לתובע 1 טיפול רשלני הנופל מן הטיפול הרפואי הסביר והמקובל בנסיבות העניין. בכלל זה נמצא שבמיון בוצע טיפול כירורגי על ידי מתמחה שהניח שהתובע יבדק בבוקר בידי מומחה כף-יד (הנתבע 2). אלא שנתבע 2 כלל לא בדק את התובע, לא באותו בוקר ולא במועדים מאוחרים יותר, והחלטותיו בנוגע לטיב הטיפול התבססו על בדיקות שנעשו על ידי אחרים, בלא שבדק את מצב היד ומבלי שנבחנו חלופות טיפוליות רלוונטיות - שעל-פי מומחה בית-המשפט הן עדיפות - כגון חשיפת הפצע וטיפול ניתוחי. יתרה מכך, הנתבעים לא הסבירו לתובעים את מהות הטיפול ולא גילו להם כי קיים גם טיפול ניתוחי שיכול היה למנוע נזקים עתידיים. בפועל נמצא כי לימים הוחמר מצב האצבע ולאחר כשנתיים נזקק התובע לניתוח מתקן באותה מערכת גידים ועצבים שנפגעו בתאונה. ניתוח מתקן זה הטיב אמנם את מצבו של התובע אך לא  השיבו לקדמותו.

רקע עובדתי

1.      התובע 1, ( התובע) יליד 11/3/1989 (כיום כבן 23) נפצע בידו ב-9/7/02, כשהיה כבן 13. הפגיעה ארעה כשהתובע טיפס על גדר, וכתוצאה ממנה נגרם לו פצע פתוח עמוק באצבע 4 בידו השמאלית, היא ידו הדומיננטית.

2.      בלילה שבין 9/7/02 ל-10/7/02 הגיע התובע עם הוריו (תובעים 2-3) למיון הנתבע 1 ( בית החולים). התובע נבדק על ידי רופא אורטופד מתמחה (ד"ר ברזילי) שזיהה חתך חלקי בגיד האצבע, פגיעה בעצב וכן פגיעה במערך ה"פולים" (אותן רצועות שמקבעות את הגיד ומבטיחות כי בעת כיפוף האצבע הגיד יתכופף עימה ולא ימתח כמו מיתר קשת). ד"ר ברזילי הרדים את היד הרדמה מקומית וביצע קירוב של מערכת הפולים שנקרעו וסימון של עצב תחושתי שנקרע. ד"ר ברזילי העיד כי פעל בהתאם להנחיית בית-החולים לפיה בפגיעה ברקמות רכות יש לבצע תפירה ראשונית במיון כדי להימנע מזיהום ולהפנות למרפאת כף-יד בבוקר. הפעולה הכירוגית האמורה בוצעה במיון ונמשכה כשעתיים ולאחריה הפנה ד"ר ברזילי את התובע לאשפוז ולבדיקה במחלקת כף-היד. מעדותו של ד"ר ברזילי עלה כי סבר שהפציעה תבדק בבוקר במרפאה ובמענה לשאלה האם הבין שהוא האחרון שבוחן את פציעתו  של התובע השיב בשלילה [עמ' 128, 10-14].

3.      בבוקר (10/7/02) הופנה התובע למחלקת כף-היד, שנתבע 2 היה מנהלה ומומחה כף היד בה. מהעדויות עלה שמומחיות כף יד היא תת-מומחיות רשמית ונפרדת במערך האורטופדי, ולמעשה זוהי תת-המומחיות המוכרת היחידה. חרף זאת, נבדק התובע בידי ד"ר אלישע אופירם, שהיה מתמחה בכיר באורטופדיה כללית (ולא בכירוגיית כף-יד).

נתבע 2 עצמו לא בדק את התובע, לא בחן את היד וממילא גם לא חשף את הפצע ולא בדק את מערכת הגידים ואת העצב. לטענתו לא היתה הצדקה רפואית לבצע פתיחה של התחבושת או בדיקה של התובע וכי ניתן היה להסתפק בבדיקת מתמחה. לאחר הבדיקה שחרר ד"ר אופירם, את התובע לביתו עם הנחיה לטיפול באנטיביוטיקה ומעקב. אף שהדבר אינו רשום ברשימה הרפואית, ד"ר אופירם העיד שכדבר שבנוהל היה מתייעץ עם הנתבע 2 לגבי הטיפול.

4.      ב-17/7/02 וב-24/7/02 הגיע התובע לביקורות בבית-החולים. גם בבדיקות אלה לא נבדק בידי נתבע 2 או בידי מומחה כף-יד אחר אלא בידי ד"ר אופירם. על פי רישומו של ד"ר אופירם בבדיקה מ-17/7/02 נמצאו "תנועה שמורה" ו"חסר תחושתי בקצה האצבע" ובבדיקה מ-24/7/02 נמצא "כיפוף חלקי אקטיבי ופאסיבי" של האצבע והתובע הופנה לטיפול בסד דינמי.

5.      ב-21/8/02 (כחודש וחצי אחרי התאונה) נבדק התובע לראשונה בידי נתבע 2 וכך גם בימים 27/11/02 ו-25/12/02. הרישום בכל אחת מן הפגישות קצר ביותר ונלמד ממנו שנמצא שיפור בטווחי התנועה ושהתוויית הטיפול היתה המשך השימוש בסד דינמי. ב-12/2/12 נבדק התובע במרפאת כף היד ולאחר שנמצא שיפור נוסף במצבו הופנה לטיפולי פיזוטרפיה.

6.      במקביל לטיפולים במרפאת כף היד ביצע התובע גם טיפולי ריפוי בעיסוק במרכז הרפואי שערי צדק, מיום 8/8/02 ועד 4/2/03. גם טיפולים אלו העידו על שיפור מסויים במצב האצבע אולם ב-4/2/03 נרשם כי אין עוד שינוי במצב והומלץ על סיום הטיפול.

7.      מכלול המסמכים מעלה כי עם הזמן חלה הטבה במצב אצבעו של התובע אולם בשום שלב האצבע לא שבה לטווח התנועה הרגיל והטבעי שלה. טיפוליו של התובע והמעקב אחריו הסתיימו אפוא בפברואר 2003.

8.      ב-2/8/04 (לאחר כשנה וחצי) פנה התובע למרפאה לכירורגיה פלסטית בבית החולים בשל החמרה במצב האצבע. בבדיקתו נמצא כי האצבע נמצאת במצב הקרוי bowsting שבו הגיד אינו צמוד לאצבע ונמתח בכיפוף כמו מיתר קשת. מצב זה נגרם בשל הפגיעה בפולים שחיברו את הגיד לאצבע. כן נמצאה נוירומה בעצב התחושתי שנפגע בתאונה.

בעקבות זאת עבר התובע שני ניתוחים שנועדו לשחזור מערכת הפולים ולהסרת הנוירומה. במסגרת הניתוחים בוצעו כריתה של המכופפים, שחזור של הפולים, השתלת סיליקון לבניית תעלת הגידים והשתלת גיד מכופף שנלקח מגיד אחר באצבע.

9.      הניתוחים שיפרו אמנם את מצב האצבע, אך היא לא חזרה למצבה המקורי וכיום היא נמצאת במצב כפוף ולא ניתן לישרה. מומחה התובע ומומחה בית-המשפט העריכו את הנכות בשיעור 19% ואילו מומחה הנתבעת העריך את הנכות בשיעור 5%.

טענות הצדדים בתמצית

10.  לטענת התובע הטיפול בו היה רשלני ממספר טעמים. הוא סבור שלא היה מקום לנתחו בלילה, בתנאי מיון (ולא בחדר ניתוח), שלא בידי מומחה בתחום כף היד, וכי לכל הפחות היה על הנתבע 2 לבחון את הפציעה בבוקר שלמחרת או בימים שלאחר מכן, ובכלל זה לחשוף את הפציעה ולתקן את מערכת הפולים והגידים בסמוך לתאונה. לעניין זה נסמך התובע על חוות דעת המומחה מטעמו ועל חוות דעתו של המומחה מטעם בית-המשפט שקבעו שניהם כי הטיפול שקיבל היה לקוי וכי היה על הנתבעים לנתחו סמוך לאירוע, והעובדה שלא עשו זאת היא שהביאה לנזק. עוד נטען כי לתובע והוריו לא נמסרו פרטים אודות הפרצדורה הניתוחית שעבר וכן על החלופות האפשריות ובכך הופרו חובת הגילוי ואף נעוולה עוולה של פגיעה באוטונומיה ועוולת התקיפה. התובע טוען כי קיים קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני לבין הפגיעה באצבע ומוסיף וטוען כי נכותו התפקודית משמעותית ביותר שכן מדובר באצבע ידו הדומיננטית.

11.  הנתבעים מצדם טוענים כי הטיפול בתובע היה טיפול ראוי וסביר בנסיבות. לטענתם הטיפול במיון אינו טיפול ניתוחי אלא טיפול שגרתי של תפירת רקמות רכות שנעשה בידי מתמחים שכן לא ניתן להזעיק מומחה כף יד לכל פגיעה. עוד נטען כי לא היה מקום לבדוק את ידו של התובע בבוקר שלמחרת או במועדים מאוחרים יותר שכן בדיקה שכזו היתה בלתי יעילה ואף עלולה לגרום נזק. הנתבעים מדגישים כי בפועל נמצא שהטיפול השמרני שננקט על ידי נתבע 2 הביא להטבה משמעותית במצב האצבע. אכן, לימים חלה החמרה והתובע נזקק לניתוח, אולם הם מטילים את האחריות למצב זה על התובע והוריו שהפסיקו את הטיפולים וטוענים לאשם תורם בשיעור מכריע. לשאלת הנזק - הנתבעים סבורים כי הפגיעה בתובע היא בעלת משמעויות מינימאליות.

12.  כאמור לעיל - מצאתי לקבל את טענות התובעים ואת תביעתם.